לה בוהם

אני שר על דברים אשר בני העשרים לעולם לא יבינו
עת פרחי הלילך נערמו להם כך על מפתן החלון
ובדירה קטנה ישנה נושנה במונמרטר אז חיינו
ולנו לא היה דבר מלבד תקווה, מלבד החלומות

לה בוהם, לה בוהם
אפשר לומר מאושרים
לה בוהם, לה בוהם
כשהיינו בני עשרים

ביום חורף לבן, בין תמרות העשן בקפה אז ישבנו
חבורת אמנים, צעירים ותמימים החיים בחלום
ובמקום מזומן למלצר הנדהם אז פואמה דקלמנו
וקול הצחוק הרם אשר בקע משם השכיח את הכפור

לה בוהם, לה בוהם
וזה אומר ללא פרוטה
לה בוהם, לה בוהם
שני ציורים תמורת מיטה

לעתים עוד היום בעוברי במקום מחפש אני גשר
לאותם הדברים שבשנות נעורים כאן הביאו לי אושר
אותו אטלייה, אותו בית הקפה נעלמו ללא זכר
מונמרטר השתנתה, כבר לא מה שהיתה, פרחי לילך נבלו

לה בוהם, לה בוהם
להיות עני ומאושר
לה בוהם, לה בוהם
היום זה לא אומר דבר

מילים: ז'אק פלנטה, לחן: שארל אזנבור