שיר אור לביתי

את, ביתי, היית לי ככנפי מלאך
לעבר תום ילדות שכבר נשכח בי
כי הייתה הדרך נקמנית כמו סלע
לנגד תמימותך הפכה למגע רך

ואולי תהיה דרכך כמו מזמור
ואלף חלילי זהב - מגן לך
התדעי ללכת אל פינות הזוהר
וכעס מדרונות קשים לא יגע בך?

אל האור, חליל ישיר לך, אל האור!
הרי היית כמו נר שאורו נאגר בינתים
כמו הים, תראי איך הוא הולך ושב
הן גם באפלה לא ישכח את דרכו אל המים.

האם יהיה השיר הזה עצוב וזר
כרמז זכרון שאיש לא חי בו
או אולי ישא אותך אל-על כמו רע
ברדת חשכת-פתאום, תקראי לו.

מילים: אסתר שמיר, לחן: סשה ארגוב