ים הבטון

לילה בעולם, הכל נרדם
אימי נמה, ישן גם אבי
המחשב נרדם, ה- MTV נדם
ערים רק אני ולבבי
פותח רדיו ומיד סוגר
המוזיקה מזמן יצאה מדעתה
והדמיון זורק אותי לזמן אחר
אל המדבר, אל השממה

תופסת בידי היא ואומרת לי:
"אתה תראה, העתיד הוא מזהיר
ובמקום הזה שאתה ואני עומדים
יבוא היום וכאן תקום עיר"
"הו, איזה לב תמים," אני חושב לעצמי
לוקח את ידה בידי
ואז הכל נמוג והחלום שלה
הופך סיוט בעולמי

הו, ארצי שלי, מולדתי,
הנה אני מתפכח
חלומות של הילדות תעזבו אותי,
אני סתם מתגעגע
ומחר כמו אתמול בים הבטון
אמצא את עצמי מתעורר
ואתפלל חזק לאלוהים
שהים לא יהיה סוער

יצאנו אט, הרוח מן הים
ליטף את שערה, השמש שקעה
וצמתה ירדה מהכתף
אבל בחניה שכחתי את שמה
הזכרון כואב אך השלום קרב
אולי בסוף באמת יהיה טוב
אפילו שהמלך המשיח מת
האמונה היא חומר טוב

הו, ארצי שלי...

מילים: אפרים שמיר, לחן: אפרים שמיר