שיר הפרטיזן

שם הרחק ביער אלון עתיק ניצב
ולידו בדשא הפרטיזן שכב
והוא שכב בלי נוע שוב אינו נרדם
תלתלי זהב לו רוח תפזרם

ולידו בדשא אמא שכולה
בדמעות וצער לוחשת אומללה
אותך בני גידלתי שמרתי מכל רע
רק כדור עופרת בך בני פגע

היה היתה לי אשה אשת חיל
ברחה ממני בדמי הליל
לקחה איתה את בני הקטן
את בני מחמדי, יהונתן

מי פילל פילל ומי מילל מילל
שכזאת יקראני לעזאזל

ילדי הרחובות רוגמים בי אבן
קוראים לי שיכור ממרמרים את חיי
אך למה ומדוע תרדפוני, אחי
בגללך הבקבוק
ליבי סדוק

מי פילל פילל ומי מילל מילל
שכזאת יקראני לעזאזל

מילים: עממי, לחן: עממי