בדידות

צולל בתוך השקט ושוקע בעצמי
המחשבה הרתה שלכת וחסד אין-סופי
דמדומי עצבות ואושר נוגנים את המראות
על הצער והבכי אני דוהר אל הבאות

כי הבדידות היתה לי לבית והבית היה לעיר
בתוך מדבר גדול בנתה לה שביל וקיר
הבדידות עייפה מלכת עגנה היא בספק
על משבריה וגליה בגוף זועק.

לב שקוף בתוך השקט מתמזג עם השקיעה
בסירה טרופה באופק נצבעת הדמעה
תתרומם מתהום הנפש עד קצה ההיגיון
בשעת דממה וסער אני סוער אל הדמיון.

מילים: יוני יעיש, לחן: יוני יעיש