עוד אבוא אל סיפך

עוד אבוא אל סיפך בשפתיים כבות.
עוד אצניח אלייך ידיים.
עוד אומר לך את כל המילים הטובות,
שישנן, שישנן עדיין.

כי ביתך העני כה חשך לעת ליל
ועצוב בו וודאי לאין סוף.
וחיי שכרעו בלי הגיע אלייך,
הוסגרו לחוצות ולתוף.

אך פתאום את נוגעת כיד מבהיקה.
את פולחת כזכר נשכח.
הדממה שבלב, בין דפיקה לדפיקה,
הדממה הזאת היא שלך.

מילים: נתן אלתרמן