מאוויים

הרצונות מתגשמים
לא המאוויים
מה שלא שייך למבנה נשאר חלום
כאילו רק הגוף
מסוגל להצמיח שומן
שריר מתוח מדי הנפש לא
יש בה באמת הכח
שבורכה בו בגן עדן
לראות מסוף העולם ועד סופו
היא רק מגלה זאת מאוחר
אפילו על סף המוות
עוד נשארים קצת מאוויים
חול זמן תפל
בתוך אגרטל טהור
זה כנראה היה העונש
אנחנו הולכים לאחור

מילים: עידו בסוק, לחן: יסמין אבן