התור שלי

אני משאיר אותו כאן, ישן במיטה שלי,
הילד שהייתי ונשאר.
כמו דרך זכוכית, מושיט את היד שלי
כמעט כמעט נוגע בעבר.

ובדרך לשם, המבט של אבי,
הוא אומר לי עכשיו שהגיע תורי

ממציאות למציאות אני חזק, אני גיבור,
את הילד שהייתי השארתי מאחור,
עוד אשוב אליו, עוד אחלום איתו, עוד אחזור אליו בזמן,
אבל עכשיו התור שלי ואני כאן,
עכשיו התור שלי ואני כאן.

אני אשאיר אותה כאן, ישנה במיטה שלי,
לשכב ולרקום חלומות.
כמו דרך זכוכית, אושיט את היד שלי,
לחזור לתקן עולמות.

ובדרך לשם...

מילים: בת-אל לכטמן, לחן: גלעד שגב