הנבל

השמש פיזר בסימטה את צלליו
בערב של קיץ והבל,
ופתע נישאו עם הרוח צליליו
של הנבל.

דום דולי דום דולי דום.

מעבר לכנף הוילון הניסתר
דמותה משכתני כחבל,
עת קרן של שמש פרטה על מיתר
של הנבל

דום דולי...

אהבתי אותה כל הקיץ כולו,
כל ערב קראני הלב אל
זהב השקיעה בסימטה וקולו
של הנבל.

דום דולי...

חלפו השנים, ימי חול וחגים,
כוחי כבר כיליתי להבל,
אך עוד בי נוגנים מיתריו הנוגים
של הנבל.

דום דולי...

מילים: יורם טהרלב