איש וכינור

אל מול גבולות השעון,
ממרחקים אבודים,
אני יכול עוד לזכור,
בית קפה קטן אפור כשהיינו ילדים,
בחום השמש,
ביום של חג או יום של חול,
שדרות ובית תוף וכינור.

במקום בו היו גם דמעות,
כוסות ומשחקי קלפים,
בעיניים השותקות,
ראית אנשים כל יום מלאי שמחת חיים,
בחום השמש,
ביום של חג או יום של חול,
שדרות ובית איש וכינור.

מול מגבלות השעון,
במרווחים ארוכים,
אני רוצה עוד לשמור,
את הדמויות את הפנים,
הסיפורים הישנים,
בלילות הקיץ ששרנו בקולי קולות,
שדרות ובית איש וכינור.

כל טיפוס עם שם מוזר,
אומר שלום לכל מכר,
מרחוק,
בלילות הקיץ ששרנו בקולי קולות,
שדרות ובית איש וכינור,
בלילות הקיץ ששרנו בקולי קולות,
שדרות ובית...כינור.

מילים: חיים אוליאל, לחן: מיכה ביטון