והיתה לישראל תקומה

זהבך נגע בי, לוֹבֶן ברק האיר נפשי,
דלק האור בחלוני כי בְךָ נתתי יהבי,
צור משענתי אתה סלע, חותם נחושת בְּרָק הָעִתִים.
בי טבוע נצח נצחים אות חיים באדמה.
ואתה בדרכי כוחי נתת ואמונתך חוצבת להבתי תאיר.
ואנוכי אמתך בדרכיך נדדתי, משכני יאיר אהבתֶּךָ.
דור דור יְשִירון תהילותֶיך גִּילון דבר אהבתֶךָ סוד.
ביתי באת דבש המתוק, זוֹהַר אורך משכְּנותַי.
בורכה בך אדמתי ודמי יִטוף פירותי.
רעננה רחם אישה, חֲבֵקון ילדיה תום.
שמת ברכת אבות ברחמי ונביאיך זרע דוד.
יקומון נביאיך ביום הזה לשיר פי תהילותיך ולשאת דבריך באור,
כי זה רצונך וכך יהיה.
שבע שְׁבא הדר קודשך כי באת ציון מלוא הדרך.
וַיְקומון שמים וַיַחולו מפניך,
רעדה הארץ ולא תשקוט עוד.
ובא סודך להעיר עמים
ורצונך יקים מתים מקברם.
ושרו עצמות דור
והייתה לישראל תקומה.

מילים: תמר טוב אל