ספינת הזכרונות

ניע ניע. הספינה קרובה.
דרך זכרונות שטה ועולה.
יש מי שהולך ולא יחזור,
יש הנודדים בין חושך לאור.

דרך המלך היא על פי התהום,
משביליה באתי הלום.
בסופו של יום עובר.

הזמן כל כך שובר,
בין כל התלאות רץ ולא חוזר,
ובדרך בה הלכתי אליו
קמו רחובות הומים מאדם.
את מערות החול שלנו בכפר
לא מצאתי. כבר מאוחר,
מה יהיה מחר?

את עדיין זוכרת את שבילי הסתיו!
עננים כיסו על דרך טרם שעזבת,
ומשחר עוברת על פני העונה!
ממתינה, לא ממהרת מחכה שנה.

(ש)הכמהים לשמש הרחוקה
אט ישובו אט מאיי עולם.
שטו נדדו מאין לאן?
ובדמיונם הפליגו לכאן.
בנמל היעד עוד יביטו בוהים,
בלילות באים בימים.
לנו מחכים.

את עדיין זוכרת...

מילים: נתנאלה, לחן: נתנאלה