המחר

מתנדנד בין גלים
בים של החיים
בין השפל וגאות
כל אדם עושה טעות
לא יכול להיות אדיש
מי יבין מה שארגיש
הכול מוזר כסערה
מחפש חוף לחזור חזרה
בימים הטובים היו לי אלף חברים
ועכשיו בזמן אמת
למי איכפת אם אני חי או מת

החיים הם בית ספר
וחיי הם דף בספר
ממרומים אפול עד אפר
המחר ישן והוא נסתר

קצת עייף ונירגש
אין דבר כאן לצידי
את היית את אינך
כמו כולם עזבת אותי
בתוכי אני נחנק
כאב קטן הפך ענק
אני חי אך אין חיים
כמו סופה שבסופה אין דבר לנחמה
בימים הטובים גם בשמים מחייכים
ועכשיו בזמן אמת
למי איכפת אם אני חי או מת

החיים הם בית ספר...

מילים: דוד זיגמן, לחן: עממי