על לבבכם ששמם

בְּחֻרְבַּת לְבַבְכֶם הַמְּזוּזָה נִפְסָלָה,
עַל-כֵּן שָׁם הַשֵּׁדִים יְכַרְכְּרוּ יָהִימוּ,
וְכַת-הַלֵּצָנִים, בְּנֵי רִיק וּבַטָּלָה,
שָׁם עוֹשִׂים הִלּוּלִים וּסְעָרָה יָקִימוּ.
הֲתִרְאוּ מִי אֹרֵב שָׁם אַחֲרֵי הַדֶּלֶת
בְּמַטְאֲטֵא? זֶה שַׁמַּשׁ מִקְדָּשִׁים נֶחֱרָבִים –
הַיֵּאוּשׁ! הוּא בָא – וְהַכַּת הַצֹּהֶלֶת
תְּטָאֳטָא, תְּגֹרַשׁ: "צְאוּ, הַשּׁוֹבָבִים!"
אָז יִדְעַךְ שְׁבִיב אֶשְׁכֶם הָאַחֲרוֹן שֶׁעָמַם,
וְנֶאֱלַם מִקְדַּשְׁכֶם וְנִשְׁכַּח הֶהָמוֹן;
וַעֲלֵי-מְעִי מִזְבַּח לְבַבְכֶם שֶׁשָּׁמַם
יְיֵלִיל וִיפַהֵק חֲתוּל הַשִּׁמָּמוֹן.

מילים: חיים נחמן ביאליק, לחן: קובי אוז