כמו כולם

רק כשמתקרבים רואים את העיניים בלי חשש
ואין דרך חזרה מהאין סוף הזה
מתכרבלים ומתכסים
סדינים לבנים וחלונות אדומים
ומתרגשים

שלא נפסיק
שלא נהיה כמו כולם
כועסים ושותקים
וחוזרים ומתקשרים
אבודים ומאבדים

וקנינו צבעונים בכל מיני צבעים
לקשט את בתינו הזמני
ויש זמנים יותר טובים ואלה שפחות
ואת יפה ומרגשת כמו הרוח
וצוחקים

רק כשמתקרבים רואים את העיניים בלי חשש
ואין דרך חזרה מהאין סוף הזה
חלומות חוזרים אלי במין דמדום כזה
מתערטלים ומתלבשים
בניינים אפורים
וחבלים מתוחים
ומשתנים

שלא נפסיק...

מילים: רונית רולנד, לחן: רונית רולנד