בכפרך

בכפרך עתה שקט
בתיו צבועים שמש חורף
בזה הזך הקר
יחידה נפשך נמה
עד אבואה
בך תשוקה לצקת
בכפרך עתה שקט.

מן המפחה יצא גץ
אל יער אילם ירוצו
הן גם את כמוני
בלולה חיים ומוות
ודומם עוד תחכי כי אעירך
אל שלג כחול.

מילים: דוד פוגל