פעם

פעם הייתי כאן
טעם של אשמה
ריח של דם.
איך שקרים נובלים,
גם בני אדם.

פעם השארתי כאן
כתר מנייר
אש בלי עשן.
איך חורים גדלים,
חלומות קופאים.
גם בני אדם.

זרם חלש
סוף הסופים
שקט מסתורי
רעש של פחדים.
בין הגלים
ים של קסמים
אור באישונים,
דבש מהורידים.

מה מחכה לי כאן
זמן עובר וזמן חבר נאמן.
פצע שמגליד,
רגש מחליד.

בוקר חדש ישן
שוב אותה טינה,
כעס עקשן.
איך משתחררים
מן החיבורים
מבני אדם.

זרם חלש
סוף הסופים
שקט מסתורי
רעש של פחדים.
בין הגלים
ים של קסמים
אור באישונים
דבש והורידים.

לרגע אפשר להרגיש שזה נגמר אצלי
זה חם ומוכר,
מתפוגג אבל נשאר שלי

מילים: שרון גל, לחן: שרון גל