שולחן לשניים

כמו ציפור היא מתפתה לפרוש כנפיה
אל הבלתי נודע בתוך מבט חריף
מאחורי גבה, בצד ולפניה
יש תחרות כעת את מי היא תעדיף
לחלוק איתו בכיף את השולחן לשניים
ולדבר מתוך הבכי של הלב
הזמן להתחרט בורח בינתיים
כי הבדידות היא אור ירוק להתאהב

עינייך מדברות עכשיו בשפת הלב
שבו הדופק כמו רוקד מתוך כאב
כמו ליצן עצוב, גוזל שלא יעוף
כסא פנוי לצד שולחן לשניים

עוד יום בין הטיפות, גשום וקצת קריר
כלעומת שבא, נמוג לפתע קיץ
כנפי ענן עטפו את אוהבי העיר
רק היא במועדון ישן חיפשה עדיין
לחלוק איתו בכיף את השולחן לשניים
ולדבר מתוך הבכי של הלב
הזמן להתחרט בורח בינתיים
כי הבדידות היא אור ירוק להתאהב...

מילים: שימי בקר, לחן: אלי משה