אח איזה יום הולדת

אנחנו יוצאים ...

אני עומד מוכן,
בחליפה כהה
ונעלי הלק,
לוחצות לי -
או הה!

היום זה יום הולדתה,
לכן נצא לחגוג.
היא עוד לא מוכנה,
אבל מוטב לשתוק.

אני עומד מוכן!
ציפורן כאן בדש
והיא עוד לא החליטה,
איזו שמלה תלבש.

כבר שמונה חמישה.
טוב רק בלי עצבנות,
כי אם אוציא רק הגה,
הערב כבר אבוד.

כבר שמונה ועשרים,
סוף-סוף האדומה.
נחמד רק המכפלת,
היא קצת נפרמה.

לא, לא יש לנו זמן.
תקני לאט-לאט.
תקני עד שהשגתי,
שני מקומות בצד.

כבר שמונה ושלושים!
גמרנו את השמלה,
ההצגה התחילה.
כן, נפסיד ת'התחלה.

אני כועס? איפה?
למה שאכעס?
זזים או מה עכשיו?
הריץ-רץ שוב נתפס.

יופי ...

אחחח ... איזה יומולדת
אחחח ... איזה יומולדת

שנינו מושכים חזק,
כבר תשע עשרה.
הריץ-רץ כבר בסדר,
זה רק הבד נקרע.

ההצגה, נו מילא,
אז נאחר דקה
ומה יש אם נגיע
ישר להפסקה?

כבר עשר ושלושים!
אני? אני שותק!
עכשיו היא מחפשת,
איפה המסרק.

איפה המסרק?
היא מצאה את המסרק!
אז איפה הריסים?
שלושים לירות הלכו לי,
על שני הכרטיסים.

אחת עשרה ורבע!
הנה הגענו כבר,
בתיאטרון יש חושך.
נכון, הכל מזמן נגמר.

רוצה למסעדה?
נואכל לאור נרות.
נדבר קצת, נפטפט.
אני אקנה לך צ'יפס עם נקניקיות.
נקניקיות עם צ'יפס.
טוב, נלך הביתה.

חצות ברחוב אין איש!
רק אנו בלי מילה
וגשם מטורף,
גומר לך ת'שמלה.
ידי שוב על כתפך,
אני כולי רטוב.
אז מה יש? העיקר, שאת מחייכת שוב!

אחחח ... איזה יומולדת
אחחח ... איזה יומולדת
אחחח ... איזה יומולדת

מילים: דן אלמגור, לחן: שארל אזנבור