מותו של קיץ

שב הרוח מלילה של צייד
בכנפיו - השלכת שלל היא
ובחוץ עוד ראו בשמיים
את שרידי תפארתו של הקיץ.

וכל שלל השלכת נשר
על כבישים של העיר הנרגשת
וילדון השתתק ואמר:
אמא - הנה נולד לו הגשם!
אמא - הנה נולד לו הגשם...

והעיר - האפירו פניה
כפניהם של רוכלים בשווקיה
וזיקנה כמו קפצה אז עליה
מול אורו של היום השוקע.

עת על פני המשטח הרטוב
מהרו אנשים אל הבית
לחשה נערה לי ברחוב:
בוא - נבכה על מותו של הקיץ!
בוא - נבכה על מותו של הקיץ...

ובכיתי איתך כל הליל
על מתי הטובים ומתיך
ולשחר נשקתי שפתיים
כשיכור מדמעות ומיין.

ובבוקר הפסקתי לבכות
ויבשו עד כאב העיניים
אך בחוץ עוד ראו תינוקות
את דמעות העצים על הקיץ
את דמעות העצים על הקיץ...

מילים: יענקל'ה גלפז