איש כסלע

וסערה הארץ, אפופת חול ועשן,
הרמתי את ראשי והנה הוא שם,
דמותו הטמירה והוא חדור קרב,
וליבי הצעיר יצא אליו.

אמר הוא לי: "ילדונת, יש משהו חשוב,
חכי לי". וחיכיתי ידעתי כי ישוב.

היה לי איש כסלע, נועז הוא ואיתן,
עליו התרפקתי כפרח קטן.
היה לי איש כסלע, משענת ומזור,
גם כשהלך ידעתי שאלי יחזור.

יובל שנים הלכנו ביחד במשעול
והוא ללא מנוח היה נושא בעול,
מלבנים קטנות בנה לו את מפעל חייו,
וכל יום מחדש, יצא לבי אליו.

לא פעם שח הוא לי: "יש משהו חשוב,
חכי לי". וחיכיתי. ידעתי כי ישוב.

היה לי איש כסלע...

עכשיו הלך הוא, רק אני נותרתי כאן
כל העולם כולו נראה כמרוקן.
ולפעמים נדמה לי שקולו אליי נישא
והוא לוחש: "ילדונת, חכי לי - אני בא",
יש ונדמה עם ליל, לדקה אחת חולפת,
אני חשה על לחיי את חום ידו המלטפת.

היה לי איש כסלע...

ריק פתאום הבית, קודר הוא ועצוב,
כי אני יודעת - הלך הוא לבלי שוב.

מילים: יעל זאבי