לבד בעיר הזאת

הולך על שביל עפר,
רחוב עמוס אבל מוכר.
זה טוב לי.
אנשים עוברים ליד,
הזמן מזמן כבר נעמד.
זה מתאים לי.
בתוך מלא עשן כיכר זמנים גדולה,
הצפיפות שבשגרה,
הם לא מסתכלים לי בעיניים.
במגדלי בטון הם טובעים באשליות
זה להיות או להיות או לא להיות

בסוף היום אני זורם עם הנהר,
יושב לבד שם על הבר
ואז זה בא לי.
וג׳ק הוא נחמה,
אין איש על פני האדמה,
אני עוצם את העיניים, צלילים זורמים אל האוזניים,
איך יכול להיות שזה קל יותר לחיות לבד בעיר הזאת?

במועדון ללא חמצן
איש שחור על האורגן…
אני דומע.
הוא לא ראש הממשלה,
אבל הוא מלך השכונה,
לוסיל נותנת צליל וזה קורע.
ואז היא מופיעה כמו מתוך סרט ישן
והיא ברזיל וגם יפן,
משהו טוב , לא מתוכנן.
ואז חדר בית מלון, אדים על החלון,
והיא הלכה עם אור ראשון בלי לומר מילה.

בסוף היום אני זורם עם הנהר,
יושב לבד שם על הבר
ואז זה בא לי.
וג׳ק הוא נחמה,
אין איש על פני האדמה,
אני עוצם את העיניים, צלילים זורמים אל האוזניים,
איך יכול להיות שזה קל יותר לחיות לבד בעיר הזאת?

מילים: אביעד סייביץ׳, לחן: רומן גרינבלט