עולם מטורף

כל הנחלים זורמים
אל תוך הים.
כל השבילים הומים
בבני אדם.
הנבטים צומחים,
האוהבים שמחים –
כל העולם זוגות.
ורק אני, לבד-לבד,
תמיד אלכה.

הילדים בוכים –
הם רעבים.
האלמנות שותקות –
הן מתאבלות.
בקצה שכונה יורים,
בלב העיר הורגים –
כבמחול שדים.
ורק אני, לבד-לבד,
תמיד אלכה.

כל הפרחים קמלו –
נבלו כולם.
כל הבתים חרבו –
ושוב אינם.
הציפורים פרחו,
האיילים ברחו –
רק שממון סביב.
ורק אני, לבד-לבד,
תמיד אלכה.

ילדת חוחים, אל תחפשיני
בשדות תלתן, או רחוב סואן.
בלב מדבר, על צוק וסלע –
כן, שם אבנה לי את ביתי.
ואם אי-פעם אותי תזכירי,
זכרי גם את – אותך אוהב.
אך העולם המטורף,
אותי ממך לעד הרחיק.
אל-נא תבכי, יקירתי –
עוד יום יבוא ותסלחי

מילים: אברהם לינהרט, לחן: אברהם לינהרט