על במה

בשטח בלי תועלת, מצאה לה לעמוד,
כשלא היה לאן ללכת, ולא מצאה ממי ללמוד.
והיא פשוטה ויש בה עומק,
אומץ להגיד הכל.
ושטח בשבילה זה בית,
שמשתנה כמו ים, כמו חול.

בעיר שמטפטפת סקס ודם ואלכוהול,
שכרה דירה קטנה של חדר, עבדה יותר בזול.
אחרי תקופה בלי יום - רק לילה,
הבינה איך עוברים חיים,
איך שזה נקבע למעלה, ואיך שבא לאלוהים.

על במה, היא עמדה, רצתה להיות אחרת.
רק ביקשה הזדמנות לתפוס את הרכבת.
ועמדה ומכרה את עצמה, לאור אדום ותכלת.
עד שהיא נפלה - על במה עצובה.

אמרו שהיא זונת צמרת,
בלי פנים, עם גוף חלק.
ניגבה את הדמעות בלילה,
כשלא נשאר כבר שום מבט.
בדרך מטורפת, לא הפסיקה לשחק,
טיפסה מהר מאוד למעלה,
נפלה כשלא רצתה אמת.

על במה, היא עמדה, רצתה להיות אחרת.
ומכרה את עצמה, לאור אדום ותכלת.
וחשבה שעכשיו היא גדולה, איך היא משחקת.
על במה, היא גמרה, באור אדום ותכלת
רק ביקשה הזדמנות לתפוס את הרכבת, שברחה.

במה עצובה.
במה עצובה.

מילים: רון רוזנפלד, לחן: רון רוזנפלד