רגעים קטנים

וקניתי קצת פרחים, כי ראיתי ברחוב
וידעתי שאתה אוהב
בישלתי קצת מרק, כזה עם החריף
תיארתי שתחזור רעב

ברגעים קטנים שלנו, כשהמרחק כואב
ברגעים כאלה איש, אני תמיד חושב.

ולבשתי את החולצה, שקנית לי בפראג
כיס ימין שחור, עליו תפור בבורדו לב.
וקצת מסוכריות הגומי, שיהיה לך מתוק
כי הבוקר, עזבת קצת כואב.

ברגעים קטנים שלנו...

רוחות תחילת דצמבר שוב נושבות,
במטבח דרך חלון פתוח.
אני מסתכל אם אתה חוזר,
מנסה להיראות בטוח.
וריח הפרחים מכסה,
כל פינה בריח סתיו.
אנחנו מדברים הרבה על אושר,
על כמה ריק בלעדיו.

ברגעים קטנים כמו אלה, כשהמרחק כואב
ברגעים כאלה איש, אני תמיד חושב,
שבסמטת חיינו הקטנה,
איפה שתמיד נושבת בנו רוח,
ישנו ספסל אחד ישן.
עליו נוכל תמיד לנוח.

ברגעים קטנים שלנו, כשהמרחק כואב
ברגעים כאלה איש, אני תמיד אוהב.

מילים: יוני זיכהולץ, לחן: איתי פרלמן נסיך