אני הולך

אני הולך באופן די קבוע,
הרופא אמר: זה יעשה אותך רגוע
זה טוב ללב גם לכבד זה טוב מאוד,
מרענן, נותן למערכת לעבוד.
אנשים חולפים גם הם הולכים,
פה ושם שומע רסיסי מילים
לא מדבר מה כבר יש כאן להגיד,
הולך ישר משתדל לשמור על קצב, להתמיד.
אני הולך אור עולה בחלונות,
ערב יורד, מריח חביתות
פה ושם רואה צלליות בחדרים,
רסיסי חיים של אנשים אחרים.
עכשיו שקט חלפה לה אימת הסקאד,
כאן לא רחוק, נפל אחד
ותמיד אני מרגיש כאן את המתח באוויר,
בא עם הרוח ממלא את כל העיר.
עכשיו הכול זורם, הדם פועם, אני מזיע
הרופא אמר: טוב ללכת כל יום קצת... עד שתגיע.

אני הולך דרך ערים מעושנות,
דם על האספלט זעקות שבר וקינות
טיול קצר בין הערביים,
אני הולך כך לפחות שנות אלפיים.
ואלו הם הרחובות בהם הלכתי לבית ספר,
כשהייתי מדמיין את הכביש נהר זורם
הולך במדבר עד שאעבור את הירדן,
אבא ואמא מחכים לילד הזקן.
אני הולך בעיר מוכרת וזרה,
לא שייך למגזר לא נכנס למגירה,
הלב שלי פתוח פה ושם גם מהבהב,
הולך ומתרחק הולך ומתקרב.
עוד סיבוב סביב אותה הכיכר,
קרוב לבית הכי רחוק שאפשר,
כשאחזור האישה שלי לא תכיר את מי שבא,
היא תגיד לי: מצטערת, זאת לא הכתובת הנכונה.
עכשיו הכול זורם, הדם פועם, אני מזיע
הרופא אמר: טוב ללכת כל יום קצת... עד שתגיע.

אני הולך בשדות הבר המעטים,
שנשארו בין מגדלים לקניונים
סורק תחנות לא קולט את המקום,
עומד על גשר ההלכה מחפש את דרך השלום.
עכשיו הכול זורם, הדם פועם, אני מזיע
הרופא אמר: טוב ללכת כל יום קצת... עד שתגיע.

מילים: אהוד בנאי, לחן: אהוד בנאי