כבר לא ילדה

משאירה מאחור רגעים מתוקים
נפרדת עכשיו מרגשות מחייבים
נועלת בארון אלבומים ישנים
היא מתעטפת בתקוות של ילדים.

מבקשת תרופה אצל קרובים רחוקים
אולי עכשיו מבינה ששם זה כמה ימים
שהשחר לא עלה עננים בכחול מרוחים
כשבדרך מחכה העצב זמני.

מכוחות הים נלקחת את מפחדת
את לא ילדה של אף אחד לא, לא
כשהוא איתך את רחוקה
את מספרת הוא לפעמים אדם אחר.

היא הולכת לאן שרק הדרך תיקח אותה
ולא פוגשת אדם שיתן לה סימן
שקטים היו גלים את הסוף מדברים
אז היא עדיין מחכה אולי עוד תבין.

מכוחות הים נלקחת את מפחדת
כבר לא ילדה של אף אחד לא, לא
כשהוא איתך את רחוקה
את מספרת הוא לפעמים אדם אחר.

חושבת רק עליך כל דקה איתך
יש בה דמעות לא לכסות אף פעם
הזמן יקח אותה ממך.

מכוחות הים נלקחת את מפחדת
את לא ילדה של אף אחד לא, לא
כשהוא איתך את רחוקה
את מספרת הוא לפעמים אדם אחר.

מילים: אודי דוד, לחן: אורן גיל