כמו ציפור

כשהוא נזרק הוא מתרסק, אך לא לנצח יישאר
מרוח על האדמה, שרוע כך ללא תקוות
ובעוד רגע יאסוף את כוחותיו האחרונים
ולעברך ירוץ למחות את הדמעות

ושוב את מנחמת
מוחה אבק מעברם
מביט, ואת לוחשת
ושבו בנים לגבולם

ואת פורשת זרועותייך כשהוא שב מהמדבר
כמו ציפור שמחפשת גוזלים מרחפת מעליו
תועה, אבוד ומתנחם, מתקוות שווא הוא נזהר
רוצה לדעת זה סוף, סוף לנדודיו

ושוב את מנחמת...

את המקל הוא שוב יניח שם בצד, זרוק, מוזנח
יקווה שלא יפגוש בו לעולם
ואת תיק הייסורים ששנות אלפיים נאסף
יסיר מעל גבו, יזרוק אל תוך הים

ושוב את מנחמת...

תראי ארץ, הוא צועק, ושמים הם עדי
לא נטשתי מעולם, ואלה עקבותי

מילים: אודי דוידי, לחן: אודי דוידי