בעיניו של ילד

אתה רואה את גן שעשועיך,
בדמיונך מגרש המשחקים.
בנשמתך זורחים געגועיך,
כמו נרות קטנים ורחוקים.

לאור היום אתה הוזה מרפסת
ובה דולגות רגליך הקטנות.
מחשבתך נתפסת, לא נתפסת,
הן ילדותך חמקה כמו אלף שנות.

מה ששם היה, ראית,
בעיניו של ילד,
מה ששם נשמת,
לא ישוב לעד.
כול אשר היה אז,
אלף פלא ועוד פלא,
בארגז החול שלך אבד.

הינה נמס השלג שאהבת,
הים החליף גוונים וממדים.
הרחובות שבליבם חלפת,
היו לזיכרונות הנודדים.

אהבתך, גם היא עלתה, בינתיים,
פורחת וזוהרת ויפה.
לבנת שיער ואפורת עיניים,
רק צמתה ממנה נקטפה.

מה ששם היה, ראית...

מילים: דודו ברק, לחן: יוני רועה