משא

עוד ציור דהה מאז הגן של הילד
הוא מזמן הפך לחייל
והכתב צרוד היונה מקומטת
העלים נשרו מן הדף
תפילות מואזין מציפות את העמק
ורעש מסוק לא נרגע
מאם בוכייה לשובו של הילד
שעוד האמין ביונה

ואותה ראיתי חוצה את הבית
בדרכה ראיתי אותה
כל גופה לבן במקור עלה זית
אך היא לא הניחה רגלה
ביום הכי קר בשנה לה השארתי
חלון וגם דלת פתוחה
אם אין מלחמה היא תבוא התפללתי
אך היא לא הניחה רגלה

מה עוד אתן מה עוד אתן

את הים אחצה , בשבילך גם בניתי
שובך נוצץ ומוזהב
לך תוכלי לבחור במטע עלה זית
בקרבת כיפת הזהב
הייתי רוצה כך לדאות בשמיך
ענתה וקולה כמו דאב
הייתי רוצה רק לנחות ואין צורך
בסוגר נוצץ ומוזהב

מה עוד אתן מה עוד אתן

מאבק הזמן עייפות הכנפיים
הקינון הפך למטען
מול המלחמה בין כוחות לשמיים
בצורת מכה בבוסתן
הייתי רוצה רק לנחות עד אליך
רוחות באויר כחידה
אני רק עוד סמל אבל ילדיך
עד אנה ישאו במשא

עד אנה ישאו במשא

מילים: אורית אזרח, לחן: אורית אזרח