מקבצת אשליות

כוכב למעלה מתחבא בקצה שמיים
רוח נושבת בחוזקה על הגלים
והיא יושבת לבדה על שפת המים
מתוך ליבה באפלה עולות מילים
היא מספרת לו את כל שהיא עוברת
ומחלקת חויות לא נשכחות
בתוך השקט הנורא כמעט נשברת
כשתמונותיו בדימיונה מולה חולפות

היא מקבצת אשליות ביון אור לחסד
וזיכרונות מן העבר בלב אוספת
קוראת בחום לגוזלה שכבר יגיע
בצל תקווה לאשליה אין לה מושיע

היא לא שואלת מה יהיה כי היא יודעת
ובתוך אותו כאב אינה שוקעת
ושוב יושבת לבדה על שפת המים
ומחכה רק לבשורות מן השמיים

היא מקבצת אשליות ביון אור לחסד...

מילים: ארלט ספדיה