היא

שלחת אלי את האוח
להעירני משינה.
לימדת אותו לצווח
מילות אהבה ותחינה
אבל אני לא אבוא,
לא אבוא, לא אבוא!

שילחת בי את ריח
האצות ואת הלבנה,
ציוית על הים להאנח
בקול אהבה ותחינה
אבל אני לא אבוא,
לא אבוא, לא אבוא!

נשקו הגלים את רגלי,
את שולי שמלתי הלבנה.
בקולך אמרו לי "בואי אלי"
בקול אהבה ותחינה.
ואני חזרתי אל ביתי,
סגרתי את דלתי,
חלוני מוגף
ליבי ישן ואני ישנה.

מילים: לאה גולדברג, לחן: גיל דור