פרגים

זה היה לחופה של כינרת,
יום של שמש יוקד לבלי סוף.
והרוח היתה אז עוברת
כמטפחת, על מצח הנוף.

את שתקת, וחייכתי אלייך.
ועינייך ניצתו כברקים.
והסומק אשר בלחייך
סומק עז ומובהק של פרגים...

פרגים,
פרגים,
פרגים -
כתמים של אודם לוהטים ושואגים!
כל כך מוקדם,
כל כך מוקדם
אתם פורחים - בהר, בעמק, ובדם...

את הבוקר לשניים חצינו
ובידינו זרים אדומים.
ורצינו, וודאי שרצינו
אך חיכינו לאות ממרומים.

אז קרצה לנו שמש בוערת
וליבנו הומה ופועם.
ונשקו אז גולן וכינרת,
ואנחנו למדנו מהם...

פרגים,
פרגים,
פרגים...

מילים: יוסי גמזו, לחן: רפי בן משה