כיוונים נעלמים

את שוב יושבת בתוך רכבת
סופרת שנים במלכודת
כשכל שעה כלואה מדי
בתוך התנאי.
את מפחדת לצאת מהדרך
אל תחנה שנגמרת
אל כיוונים נעלמים
מהחיים.

אל תשברי את דמותך לשוא
לא יחזרו השנים עכשיו
הימים מנצחים
אין כח בעולם שיצחק לזמן
נצח נעלם כשנגמר הים
אל תשברי את דמותך לשוא
אל תצפי למחר עכשיו
הימים נגמרים
אסור לך לסכן עוד יום שמסתיים
המשיכי במסע, קחי נשימה.

מה את חושבת כשרוח נושבת
על פני מלאך שמנגד
כל האמת גלויה פתאום
כמו בחלום.
בכל סוף של דרך אמת נעצרת
כמו קו החול מול המים
תני לנפשך לנשום לאט
עצרי מעט.

אל תשברי את דמותך...

מילים: אילנה אביטל