אדם רחוק

אדם רחוק שואל לשלומי
והד קולו בי שוב.
אדם נוסע אל דמי
כמו קרון עזוב.

ולא הייתה לי שום מטפחת בשבילו!
ולא היה לי שום חרוז לילי!
ולא ידעתי לאן דורך שבילו!
וגם קולי אבד, וגם קולי!

אדם רחוק חוזר אל חיי
והוא אורות יביא.
צילו נופל על שתי ידי
על תחנת גופי.

ולא הייתה לי שום גחלת שבלב!
ולא הייתה לי שם ציפור בראש!
ולא הייתה חרוז כמו כאב!
ולא ידעתי איך אותו אפגוש!

אדם רחוק גאה בהלך צחור
פורש כנפיו פתאום.
האם ישוב? האם יחזור?
זאת לא אדע היום.

זאת לא אדע היום ולא אדע מחר!
ולא יהיה לי שום חרוז לילי!
אדם תועה תמיד באור הקר!
וגם קולי אבד, וגם קולי!

נה נה נה נה נה נה נה נה

זאת לא אדע היום ולא אדע מחר!
ולא יהיה לי שום חרוז לילי!
אדם תועה תמיד באור הקר!
וגם קולי אבד, וגם קולי!

מילים: משה בן שאול