דרור

בדרך לירושלים
אני נמלא געגועים
לקולך ולעינייך.
קרעי שמיים ועצים
נוסעים אתי אלייך.

חברו השמש והתכלת
בחזיונות תעתועים
להשיב לי את פנייך,
ועוד מעט אשב מולך
ונדבר בשניים.

ואז לרגע שב הזמר,
שירי ציון קוראים לך דרור
והמיית הלב נכספת,
כמו אל אור.
וכשנגלית פתאום העיר
מצטעפות עיני בשיר.
ואז לרגע שב הזמר
דרור, קורא לך דרור.

בדרך לירושלים
אני נמלא געגועים
לקולך ולעינייך.
בדרך העולה בהר
תמיד אסע אלייך.

ואז לרגע שב הזמר...

מילים: אהוד מנור