הפנינה

מיום ליום אני נמשכת, לא כל מגע כמוהו כלטיפה
גם הנגיעה שלך המבורכת נטולת כפפה
מיום ליום אני עוברת מחברת תקופות שנה
קורה שמכאב נוצרת הפנינה

לא לא מצטערת לא מנסה להימנע
שבה וזוכרת כיצד נוצרת הפנינה
לא לא מתחרטת גם לא פטורה מתדהמה
רגע מתחזקת עד שנשברת בעדנה.

לבית פנים וחוץ בדלת וחלונות פתוחים למתהווה
ולא אחת ממך אני שואלת לא למאוס בזה
עמוק עמוק תנועה מתמדת מתקיימת בנוף פנימי
זו לא הארץ שרועדת , זו אני...

לא לא מצטערת...

מילים: רחל שפירא