בת שבע

יפים היו לילות ירושלים
המגדלים, נצנוץ הכוכבים
עת שדוד פגש בה בין ערביים
מביט באש עזה של אוהבים.

דוד נועז, עקשן יפה עיניים
נפעם, נסער, זועם מלא תשוקה
כאש גחלים להט, כברק שמיים,
רוח אביב לטפה עיר הבירה.

רוח קרירה נשבה משדה הקטל
שם אוריה ניצב דומם מול החומה,
ייאוש עמוק בלב, אף רגע שקט
המוות מתקרב, תככים, בדידות, בגידה.

נפוץ האהבה, אישה, מלכות תפארת
הסוף קרב, החיים זרות ואשליה
"בת שבע זוגתי, שכב שכבה עם מלך,
ואותי צווה ללחום, למות מול החומה."

"איני ירא למות, חיים ללא תוחלת
הלב זועק בקול, פצע וחבורה,
ארור יהיה האיש אשר לקח בחרב
את אהבת חיי, שלום אישה יפה"

מילים: דוד הררי, לחן: טובה פורת