מיכל בת שאול

ויאמר המלך אני אתן: ויקח המלך
את חמשת בני מיכל בת שאול אשר ילדה לעדריאל
בן ברזילי המחלתי, ויתנם ביד הגבעונים ויקיעם בהר לפני
ה' ויפלו...יחד והם הומתו בימי קציר בראשונים תחלת קציר
שעורים...

לא פרחים הוא הביא לך כמוהר,
לא אבני ארגמן או עורות,
לשדות פלשת ירד הוא בזוהר
והביא לך מאה ערלות.

את לבך הוא קנה אז לנצח,
אהבה של עלמה לבתול
איזה פתיה את היית, כה תמימונת,
כן מיכל, כן מיכל, בת שאול.

ואותו גם הצלת מן המוות,
שאביך לו רקם מזימות,
מאוהבת היית, כה ילדונת,
הן הביא לך מאה ערלות.

את בנייך הקריב אז למולך
את דמם הוא שפך בלי חשש,
ונותרת אם שכולה בלא אומר
כן מיכל, כך דוד, לך דרש...

זאת לא פרסמו בהיסטוריה,
הן דוד עוד חי וקיים,
אף נתן לא קטרג על כבשה או...
על לבך שנשבר ונדם.

מילים: דוד הררי, לחן: איריס קרצר