רחל

בירכתי דרכים, בצומת לבית לחם
טמון עפר לבה של אם האמהות,
ברדת חשכה, כוכב נצנץ מנגד,
כוכב אשר זוכר את כל האהבות.

ושוב ירד היום, הרוח הנושבת,
הפכה את הימים ליום בלתי נשכח,
עת שרחל ירדה משדות חיטה ולחם,
אל הבאר, שם היא פגשה את יעקב.

ורק מבט בודד, חיוך, מילה וקסם,
ואש של אהבה ניצחית,
הרוח והזמן עמוד עמדו מלכת,
וגם האלוהים הביט.

בירכתי דרכים בואכה "בית לחם"
עת גססה שם בחבקה את בנימין
הביטה בו מבט רפה, עמד מנגד,
חיוך רווי פרידה וייסורים.

הזיל דמעה, זעק בכאב מול השמיים,
בכו אתו המלאכים והשרפים,
וגם האלוהים הזיל דמעה או שתיים,
העננים, רוחות מדבר והפרחים.

רק עת אביב בהיר זורח בשמיים
ולב נרגש אל אהבה,
עת בו חיוך אוהב, כסה מבט השניים,
רחל שוב קמה לתחיה.

ורק מבט בודד...

מילים: דוד הררי, לחן: ליאורה שלזינגר