תסריט חייו

בבוקר הוא קם משנתו הקצרה,
שום תירוץ לא עזר לו עד עכשיו.
לובש עליו בגדים כצבעה של השגרה
ויוצא לתפוס את הקו.

הרחוב עודנו ישן, מקומט וחשוך,
זה רק הוא, הרמזורים והשמיים.
למשקפי השמש יש כעת תפקיד חשוב-
להסתיר את הבעת העיניים.

הדלתות נפתחות, הוא עומד במפתן
של המקום שהוא מחכה כבר לשכוח.
אבל זה לא יקרה מהר, זה כמו גיהינום קטן
ששורף לאט לאט את המוח.

והוא חלם להיות שחקן, או סתם צייר חשוב
וכבר בילדותו אמרו ש"יש לו אחלה גרוב"
בלילות שישי במקום לצאת לבר עם חברים
ישב מתחת למנורה, ובאצבעו הרטיב ספרים.
ואם היה הוא אז שומע מה צופן לו המחר
היה עונה בפה צוחק: "חבר, טעית במספר".

קורץ עוד חצי חיוך, כי ככה מצופה
ומדליק בנרגנות עוד סיגריה
שולף תשובה באוטומט לשאלה "מה קורה?"
שוטף פנים, מתגעגע ללילה

בו התהפך הוא שעות, מהשקע שבקיר
אל הנורות האדומות, ובחזרה.
כי בדקה שיירדם, הבוקר בהילוך מהיר
באורו יחשיך עליו את התקרה.

והוא יקום, וילבש, ויזחל לרחוב,
יש שיאמרו שחסרה לו דמות אב.
על חשבון בריאותו משלם את החוב-
שום תירוץ לא עזר לו עד עכשיו.

והוא חלם להיות שחקן, או סתם צייר חשוב
וכבר בילדותו אמרו ש"יש לו אחלה גרוב"
בלילות שישי במקום לצאת לבר עם חברים
ישב מתחת למנורה, ובאצבעו הרטיב ספרים.
ואם היה הוא אז שומע מה צופן לו המחר
היה עונה בפה צוחק: "חבר, טעית במספר".

וכבר שנים הוא משרבט בראש את תסריט חייו-
לטעום שלושה-עשר פסים וחמישים כוכב,
לבנות לו בית, עם גדר, ועץ מצל את השמשה,
להתאהב באנשים, במשקאות, ובאישה.
אבל על-אף שעברו נקי, ההווה כה מלוכלך
ומעולם לא שאלוהו אם רצונו בכך.

מילים: איתי ג'רופי, לחן: איתי ג'רופי