מה תגידו

אני גר ברחוב קטן,
דירה צנועה, ריהוט ישן.
לבד, עם אמא.
כדי למלא שעות פנויות,
חתול וזוג קנריות-
אספתי פנימה.
כשאמא עייפה מאד-
אני דואג לה לקניות,
גם מבשל לה.
שוטף, כובס ומסדר
ולפעמים בגדים תופר-
כי רק אני לה.

עבודה- אני אוהב,
קצת מצייר, קצת מעצב.
זה לא מפתיע...
אך, מקצועי האמיתי-
כל לילה, בלבוש נשי,
אני מופיע.
ויש לי "נמבר" מעולה,
שבשיאו עירום מלא,
(רק אל תפסידו.)
ובאולם כל הגברים,
רואים ולא מאמינים.
כן, אני הומו, מה תגידו.

בשתיים אחרי חצות,
בין חברים וחברות
מכל מין וצבע.
יושב לשתות באיזה באר,
רק שם הלב חופשי ושר-
חי כמו בטבע.
יושבים, שותים ומרכלים
על אנשים שלא סובלים,
בלי שום צנזורה.
הכל בצחוק, חשוב לזכור:
בדיחות גסות וחוש-הומור
עוד לא עשו רע.

ישנם גם כמה גברברים,
שמצחיקים ת'חברים
על חשבונינו.
הם לועגים לכל תנועה,
לכל חיוך, לכל מחווה
ובפנינו.
הם מחקים מה שנדמה
להם, שלנו הוא דומה-
בלי שיבינו.
מול הבדיחות אני שקט,
אולי כי זאת כל האמת:
שאני הומו, אז שיגידו.

כשיום חדש אז מתעורר
הבייתה, לבדי, חוזר
אל תוך השקט.
מוריד פיאה, מסיר ריסים
ליצן עצוב של קרקסים-
פרפר ברשת.
שוכב, אך עין לא עוצם
על אהבה אני חולם
היא לא תגיע...
אותו בחור יפה כמו אל,
שלא טרח להסתכל
שב ומופיע.

לו רק יכולתי לגלות,
ובפניו להתוודות- כמה אהבתי.
אך לבחור העדפות,
הוא מזיין נשים יפות, כמו שחשבתי...

לאיש אין זכות אותי לשפוט,
להעליב, או לגנות- מתי תבינו?
הטבע הוא אחראי לזה,
הוא שברא אותי כזה-
כן. אני הומו. אז תגידו.

מילים: אלי ביז'אוי, לחן: שארל אזנבור