לפני שנה

לפני שנה אחת, אולי יותר בעצם,
נדלקתי על ילדונת ממקום אחר.
כשהיא אמרה לי: בוא, עניתי לה בעצב:
אני שייך לפה, עלי להישאר.

והיא נותרה אתי במשך כל הקיץ.
היינו אגדה כזו שאין כמותה.
הייתי לה חבר, הייתי לה גם בית
והיא החזירה לי את כל אהבתה.

עוצם לאט לאט את העיניים,
כל כך מהר חלפה שנה.
ורוח מנשבת בשמיים,
נושאת אליי אותה המנגינה.

כל זה קרה מזמן, לפני שנה בערך,
והיא נמצאת רחוק-רחוק מכאן עכשיו.
ואם תראו אותה אי שם בקצה הדרך
מיסרו לה שאני אותה תמיד אוהב.

ומה שלא מובן, מדוע זה קורה לי,
אני רוצה את מי שאי אפשר לשמור.
אני חולם אותה, מאומה לא עוזר לי.
אולי יבוא היום והיא שנית תחזור.

עוצם לאט לאט את העיניים...

מילים: ניסן פרידמן, לחן: איתן מסורי