החייל הבודד

הוא עלה לבדו כך מארץ ניכר.
לא היה לו חבר; לא היה לו מכר.
הוא הגיע לכאן להגן על עמו,
ואת עול השירות הוא נשא על שכמו.

את "גולני שלי" הוא זימר עוד ועוד;
את "מכבי" שלו הוא הירבה לאהוד.
והתמיד לאהוב והמשיך לעודד.
כך ניהל את חייו החייל הבודד.

ובבוא יום פקודה הוא יצא אלי קרב,
כה חדור אמונה ועימו חבריו.
הוא מילא תפקידו, בו היה מחוייב,
כמו חלוץ מרכזי במשחק של חייו.

כשנקפו השעות ואבדו המילים -
ניחתה המכה: הוא בינות הנופלים!
"החייל הוא בודד" - כך עיניים בוכות -
"בל יהא הוא לבד כשיובא למנוחות".

ובעוד משפחתו כבר עושה את דרכה
ממרחק, המומה מכובדה של מכה -
התפשטה הקריאה וחדרה ללבבות
ואכן, רבבות התקבצו ללוות.

ושעה חשוכה כבר ירדה על חיפה
ממרומי הכרמל ועטפה את חופה.
לא היה כבר בודד סמ"ר שון כרמלי,
כמו היה הוא הילד שלך ... ושלי!

מילים: אורי שרון, לחן: אלברט דוסטן