האיש מול מת

השכן מול מת-מת
היה יוצא מדי פעם לגזוזטרא.
רואה ברחוב מה יש-יש, ימין שמאל
ונכנס לחדר. ושוב פעם. ושוב פעם.

יוצא מחדר. חוזר לחדר
יוצר אור. בורא חושך.

עכשיו הוא לא יכול. אסף רגליו. איננו.
כי לראות-צריך:
אחד, הוא חייב להיות כאן.
שניים, צריך שמים, ארץ, שמש
עכשיו איננו...

עכשיו בשבילו זה לא בעיה כבר
מקומו שמור לה לאשתו הצנומה. יוצאת לגזוזטרא.
מסתכלת למעלה כמו בעצירת גשמים.
ודווקא יש שמים. יש ארץ.

מילים: אבות ישורון, לחן: שלמה גרוניך