מי זה יכול

בואי נירדם עכשיו, רחוק מצורך
האנשים לבנות להם מגדלים,
רשת קווי הרוחב והאורך
תחזיק אותנו, לא נהיה נופלים.

החלון מרובע, המיטה כמעט מרובעת
הירח המר תמיד עגול.
היינו צריכים כל כך הרבה לדעת,
אבל מי זה יכול?!

האם סגרת הדלת במפתח?
תארי לך, כל המילים שבמילון!
וכה מעט בפי לומר לך.
ומה הלילה יגיד, ואיך הווילון?!

אולי אשים ידי לך על הדופק?
האחרים יצאו, הרחק, לכבוש,
האחרים תמיד מרחיבים את האופק
ושלנו צר, מן היד עד הראש.

אנחנו תמיד צריכים לעמוד על המקח
ובעד לילה שקט לבקש רבבה.
אתמול סבלנו ולמדנו לקח
והלילה נשכח עד הבוקר הבא.

מילים: יהודה עמיחי, לחן: איילה אשרוב