שיר ערש 1969

בין גלעד לגולן, מול הגבול הקרוב,
את שואלת, ביתי התמה:
איך אפשר לאהוב?
איך אפשר לאהוב
בעולם שכולו מלחמה?

והרוח לוטף
צמתך, על כתף,
וזורחים, כמו בכל הלילות,
כוכבים על ביתי,
מעינייך, ביתי,
ועינייך מלאות שאלות...

את שואלת אותי, במקלט, מקרוב,
אם אפשר לאהוב, וכמה?
שהרי לאהוב,
שהרי לאהוב
זה ההפך מכל מלחמה...

והרוח לוטף...

את תוהה, אם רחוק הוא היום, או קרוב,
שיהא זה ברור כחמה
שאפשר לאהוב,
שאפשר לאהוב
ואפשר גם ללא מלחמה...

והרוח לוטף
צמתך, על כתף,
וזורחים, כמו בכל הלילות,
כוכבים על ביתי,
אך כלום אין לך, ביתי,
שאלות
קצת יותר קלות?

מילים: יוסי גמזו, לחן: אריה לבנון