אופליה

"רק שהשמש לא תשקע", כתבת על מדרכה,
ואם את עוד בוכה, אז, את אולי כבר מכורה,
מחפשת עוד מנה, קצת חום, קצת אהבה,
משהו שישמור עלייך.

בכל מקום אחר, אנשים פוגעים בי.
זה לא יכול להיות, לא לא, שאנשים זונות, לא לא,
גומרים הולכים, ומשאירים בי זכרונות.

ואת כותבת על קירות; "רק שהשמש לא תשקע",
וממשיכה להתמסטל, כאילו אין ברירה.
אופליה היקרה, רוקדת יחפה,
עם זר כלניות, 'להיות או להיות?'
את נושקת לרחובות.

כשהם צוחקים עלייה- 'הנה המשוגעת שאיבדה את עצמה'
בכל מקום אחר, אנשים פוגעים בי.
זה לא יכול להיות, לא לא, שאנשים זונות, לא לא,
גומרים הולכים, הם משאירים בי זכרונות.

ואת כותבת על קירות; "רק שהשמש לא תשקע",
וממשיכה להתמסטל (Fuck), כאילו אין ברירה.

ואת כותבת על קירות; "רק שהשמש לא תשקע",
וממשיכה להתמסטל.

אופליה היקרה.

מילים: אלי זולטא, לחן: יוחאי חורב