היא

ביום שישי האחרון,
כמו חללית לאין מוצא,
מהמחשב אל השכונה
לגנוב קצת אלכוהול
בשביל החברה,
(ככה היא שורדת).

אם תתמסטל עם הזריחה
אולי תשכח ממשפחה
כי אמא כבר איבדה תקווה
ואבא עם אישה אחרת,
היא מקללת.

היא כבר בשמיים, עד שהכל יירגע.
היא כבר בשמיים, עד שהכל יירגע.

בכל גורם של הפתעה,
ישנו סימפטום של מלחמה,
היא צוחקת כשהיא אומרת
שבצבעים יש אמירה,
שמסכות זה דבר נפלא.
אפשר לגנוב כמעט כל נשמה.
ואם היא פוחדת,
אז היא הולכת.

היא כבר בשמיים, עד שהכל יירגע.

מילים: אלי זולטא, לחן: אלי זולטא