נמשים

כבר יוצאת,
היא אלי, קוראת,
שטח מת,
על הלחיים,
בא נשכב,
בטן גב,
ואותי תאהב,
רק עוד קצת
לא אכפת,
שתשרוף אותי לאט.

בוא ונמריא
לצד השני
כאילו הזמן קופא ונרדם
בוא ונרקוד
לא נעבוד
לקחת אוויר הרים צלול כים.

אה,
יש אור בחוץ,
אפשר לשמוע,
את שירת הציפורים.

אה,
איזה שמש,
על אור ראשך במבוך של נמשים,
נשחה פרפר,
על שטיח פרסי במדבר.

מה שלא נספיק היום נמשיך מחר.

בוא ונמריא...

מילים: גליה ירון, לחן: תומר אדם לנצינגר